מכוכּבת

על הקרקֽע כרכים זקנים בולעים שמיים בנשימות רקובות. על פני האדמה מקום כל-כך פעוט... מתחת לקרקֽע – עוורות, חסרות אונים – רצות לשום מקום, אצות הרכבות. המתנה, שִיבה, אי-ודאות... כשאני בדרכי קלה הנשימה, נשכח הזמן שבו אני כלוא – אשרי מי שעדרו נטש... אז עופי לך, הנפש הסוּמָא, מתוך מסתוריות לסוד עלום – בוריד הסלע אֶל יֽקוּם חדש. אני לבד נוסע בקרוני בְרַכַּבתִי המאוחרת. אחד ל”גן הנצחון“, אחר יירד בַ”מסחרית“, תחנתי היא ”מכוכּבת“. מכוכּבת... על הקרקֽע ערים זקנות נושמות שמיים בפיות תאוותניים. כל-כך מעט מקום עלי האדמה... מתחת לקרקֽע אצות הרכבות, רצות לשום מקום – עוורות, חסרות אונים. המתנה, אי-ודאות, שִיבה... אני לבד נוסע בקרוני בְרַכַּבתִי המאוחרת. ההוא ל”גן הנצחון“, אחר יירד ב”מסחרית“, תחנתי היא ”מכוכּבת“. מכוכּבת...
מתוך האלבום שְניים (1995) מאת מיכאיל בורזיקין העומד בראש הלהקה טלוויזור תורגם ע''י פסח שתפר
Сайт создан в системе uCoz