הניכור

עיר זרה מדליקה אורות, שחר זר מעצמו מרוצה... ואומרים: ”יש לאהוב את כל זאת, וצריך לדעת לעשות את זה“. כעל אח, זרים מרחמים עלי, וקוראים שאחריהם אעקוב. אך אני לעולם לא אהיה לחייל: זהו דגל בטוח מדי – לאהוב... הניכור, נבחרך אנוכי. אמהר אליך בבקרים, בטרם יקיצת החמה – השמש הכסילה האדומה. את גניחתי הלא ברורה שרוף בשלגו של חיבוקך, שיחייכו להם הכוכבים, הישישים המשעממים. נשים זרות בקור ריקנותן מחכות לבואי, מבקשות מאשי; אך כל מה שיכולתי לתת כבר ניתן; גם לי הַשאִירוּ משהו אישי! אתה חש חום עיניו של האל הרחום, אני מרגיש את קור התנשאותן: הוא גלמוד לגמרי ביקום; הוא בודד, אין לו בנו עניין... עיר זרה מדליקה אורות, שחר זר מעצמו מרוצה... ואומרים: ”יש לאהוב את כל זאת, וצריך לדעת לעשות את זה“. הניכור, נבחרך אנוכי. אמהר אליך בבקרים, בטרם יקיצת החמה – השמש הכסילה האדומה. את עלגותי שבגניחה שרוף בשלגו של חיבוקך. שיחייכו להם הכוכבים, הישישים המשעממים. אתה חש חום עיניו של האל הרחום, אני מרגיש את קור התנשאותן: הוא גלמוד לגמרי ביקום; הוא בודד, אין לו בנו עניין...
מתוך ההופעה באמסטרדם (1988) מאת מיכאיל בורזיקין העומד בראש הלהקה טלוויזור תורגם ע''י פסח שתפר
Сайт создан в системе uCoz