בז’ליאבוב 13*
בז’ליאבוב 13 בחצר
גוסס-לו בן-אדם בדצמבר.
גוסס-לו האדם הלא מוכר
ודמו נשפך על שלג קר.
בלילה משחירים גווניו של הדם,
ואנשים ממהרים – הרי זה לא מעניינם
שבז’ליאבוב 13 בחצר
גוסס-לו בן-אדם בדצמבר...

בכוח הזרוע איך אתה מאמין?
ורידינו כה דקים, דפנם כל-כך עדין...
הכוח הזר המוביל בָּהֶם דם
יפרוץ החוצה – הגולל נסתם.
ורצית להספיק כל-כך הרבה...

כשהחורף ניצב וחוסם דרכך –
לא תצליח לנוס, לעקפו בבריחה.
והנפש בוכה ברוכנה על הגוף:
”היה שלום... כמה עצוב...“
בז’ליאבוב 13 כבר דממה...
מי אמר לך שנגמרה המלחמה?
העיר הערה משמיעה לחישות:
”רק החזק פה ישרוד“.

בכוח הזרוע איך אתה מאמין?
ורידינו כה דקים, דפנם כל-כך עדין...
הכוח הזר המוביל בָּהֶם דם
יפרוץ החוצה – הגולל נסתם.
ענה: מדוע לנו השבריריות?
כשמלידה כל גוף נוטה למות,
ובנבואת הרע כל חגיגה כרוכה...
הָשֵב: מדוע אנו לא כמותך?
אם כי אולי מוטב שכך...


*רח’ בסט. פטרסבורג

מתוך האלבום ”עשן וערפל“ (1992)
מאת מיכאיל בורזיקין העומד בראש הלהקה ”טלוויזור“
תורגם ע''י פסח שתפר